כאשר עובד מגיע לגיל פרישה ,עוזב עבודתו ומקבל ממעבידו פיצויים , בדרך כלל הפיצויים שמקבל הם בסכום הוני גדול. פיצויים אלו בשנת המס בה מתקבלים מהווים הכנסת עבודה בידי העובד ועליו לשלם עליהם מס לפי המס השולי החל עליו באותה שנה .
לכן, במקרים רבים עובדים מחליטים לערוך פריסת מס , כלומר, לפרוס את הפיצוי ההוני לכמה שנים.

 

עבור כל 4 שנות עבודה מגיע לעובד – שנה אחת של פריסה .
נראה כי גם אם העובד לא הגיע ל- 4 שנים אלא עבד פחות מזה , עדיין יהיה זכאי לשנת פריסה אחת.

 

המקסימום לפריסת הפיצויים הוא 6 שנים.
לדוגמה: אם עובד עבד 8 שנים, מגיע לו 2 שנות פריסה. 
אבל, אם עובד עבד 28 שנים , עדיין יגיע לו רק 6 שנות פריסה (ולא 7 ).

 

ניתן לפרוס את הפיצויים עד 6 שנים – אחורה או קדימה. אם לנישום לא אמורות להיות הכנסות גבוהות בעתיד שלאחר הפרישה מהעבודה ( לא יצטרף למעגל עבודה חדש, או יצטרף למעגל עבודה עם הכנסה נמוכה יחסית) – אז המס השולי שלו לא יהיה גבוה ולכן עדיף יהיה לו לפרוס את המס קדימה. לעומת זאת, אם העובד יצא בשנים האחרונות לחופשה ללא תשלום או שמתכוון לעבוד בעתיד בעבודה "מכניסה", אז יהיה אולי עדיף לו לפרוס את הפיצויים לאחור.

 

למועד הפרישה חשיבות רבה. אם העובד פרש לפני ה 30/9 – שנת הפריסה הראשונה תהיה כבר אותה שנה בה קיבל את הפיצויים. אך אם העובד פרש לאחר ה – 30/9 – שנת הפריסה הראשונה תהיה רק בשנה העוקבת.

 

כאשר אדם רוצה לבצע פריסת מס, עליו לפנות לפקיד השומה וזה יקבע לו את השנה הראשונה של הפריסה וכן סכום למקדמה ע"ח המס. כלומר, מה"כ מגבה את עצמו בכך שגובה סכום מקדמה כלשהו ע"ח המס מהפיצויים . כמובן שההתחשבנות הסופית תהיה בדוח השנתי, ואם שילם העובד סכום גבוה / נמוך ממה שיצא לו בפועל , תהיה התקזזות בסוף השנה.

 

לנישום תהיה אפשרות לקזז ניכויים ופטורים רק בשנה בה נתקבלה ההכנסה מהפיצויים עצמם ולא בשנים הבאות. כלומר, אם הפיצויים נתקבלו לפני ה 30/9 – אז שנת הפריסה הראשונה היא בעצם השנה הנוכחית בה התקבלה ההכנסה מהפיצויים וניתן יהיה לקזז מולה ניכויים, קיזוזים או פטורים למינהם (כי בעצם הפיצויים נחשבים להכנסה לכל דבר ). לעומת זאת, אם הפיצויים נתקבלו לאחר ה- 30/9 – אז שנת הפריסה הראשונה היא בשנה העוקבת ולכן לא יהיה ניתן לקזז מולה דבר למעט נקודות זיכוי שלא נוצלו (כי בעצם הפיצויים לא נחשבים להכנסה ).