על פי כללי החשבונאות המקובלים ישנן 2 שיטות דיווח :
דיווח על בסיס מצטבר – בו כל ההכנסות וההוצאות נרשמות בספרים על בסיס ההתהוות של ההכנסה וההוצאה גם אם לא היה מעבר כספים בפועל. בדרך כלל רוב החברות מדווחות על בסיס מצטבר ( ציבוריות ופרטיות ).
דיווח על בסיס מזומן  - בו כל ההכנסות וההוצאות נרשמות בספרים על בסיס קבלת הכסף בפועל.
השיטה מתאימה בדרך כלל לנישומים שנותנים שירות, נישומים שאין להם מלאי או מלכ"רים קטנים.

 

לעניין המס, רשויות המס מותירות דיווח על בסיס מצטבר ביתר קלות מדיווח על בסיס מזומן.
בכדי לדווח על בסיס מזומן יש לעמוד במספר כללים שנקבעו בחוזרים שונים או בפסקי דין כדלהלן:

1. מבחן המלאי  - צריך לבחון לעומק כי לעסק אין מלאי עסקי מהותי כדי שיוכל לדווח על בסיס מזומן ( ניתן שיהיה לו מלאי זניח כמו שהתירו לחברת השומרים להחזיק מלאי של חומרי ניקוי ועדיין לדווח על בסיס מזומן כי המלאי לא היה מהותי ולא היה למען מכירה מסחרית שלו).

2. מבחן העקביות – אסור שנישום יעבור משיטת דיווח כזו או אחרת כל פעם- אם ירצה לדווח על בסיס מזומן .

3. מבחן המלאכותיות – להלן פס"ד השומרים – חברת השומרים רשמה הוצאות על בסיס מזומן והכנסות על בסיס מצטבר (מעין shifting) . נקבע שכל עוד, אין פה עיסקה מלאכותית ואכן ההוצאות וההכנסות צריכות להרשם כך – זה בסדר ולא יפסול שיטת דיווח על בסיס מזומן.
    

חריג מסויים לגבי הכנסות שכירות :
סעיף 8ב לפקודה – אם לנישום יש הכנסה משכירות – חייב לדווח על בסיס מזומן אם קיבל הכנסות מראש. כלומר, למרות שנישום מדווח על בסיס מצטבר – באם קיבל הכנסת שכירות ורצה לפרוס אותה על פני השנים  (כמו שנהוג בחשבונאות לעשות בדיווח מצטבר) -  לא יוכל לעשות כן, ויצטרך לדווח על ההכנסה כבר ביום קבלתה ( כמו בדיווח על בסיס מזומן ). את ההוצאות שיצאו בכדי להשיג את הכנסת השכירות הזו ( למשל שכ"ט עורך דין , מתווך) – יותרו בניכוי בשנים הבאות מול כל מקור שהוא ( על בסיס מצטבר ) ואם אין כנגד מה לנכותם, יותרו בניכוי כנגד ההכנסה משכירות בשנה הראשונה ( מוציאים תיקון שומה לאותה שנה ).